אחל בשמך רחמנא וחנינא. חלק השני הכשר הבשר מתוך שפרשו רבותינו הכשר הבשר ובעניני השחיטה אף אנו פירשנו הכשרה בשעת השחיטה בד' חלקים דם חלב וגיד ובשר בחלב וסימני חגבים הראשון איסור דם: גרסינן בכתובות כ' ע"ב דם שחיטה בבהמה ובחיה בין טמאה בין טהורה בין נחירה בין עקירה דם הקזה דם שהנפש יוצאה בו חייב עליו דם טחול דם הלב דם בצים דם חגבים דם דגים דם התמצית אין חייבים עליו. ודם השליל קי"ל כר' יוחנן לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו ודם השליל בן ח' חי או בן ט' מת אסור כדתנן בחולין ע"ד ע"ב השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. וגרסי' התם דם הכליות ודם האיברים הרי אלו בל"ת ונ"ל בפ"ק בכריתות מקראי דאמר רבא חמשה לאוין האמורין בתורה בדם אחד לדם חולין וא' לדם קדשים וא' לחיה ועוף וכו' ומסתב' (א) לן משום דלא תני דם הכליות ודם הלב הוא דמבעיא כבדא מה אתון ביה דאיכא למימר כיון דהיא גופא דם היא ושריא כדאמר אסר לן דמא התיר לן כבדא דמא דפריש מניה נמי שרי אפי' מדרבנן ואפילו מליחה לא בעי או דילמא איסורא דרבנן מיהו איכא וצרפתי או' פי' דמספקא אי כר' אליעזר דאמר פולטות ואינה בולעות או כר' ישמעאל ואמרי' ענה ר' אמי שליק לה ואכיל לה בלא מליח וחליטה ש"מ דם הכבד לאו כדם האיברים הוא מדקאמר למיסר נפשה לא קא מבעיא לן שמעינן דכבדא בקדרה באנפי נפשה לכ"ע כשרה ולא קמבעיא לן אלא עם הבשר לאסור מה שבתוכה ואתו למיפשטה מהא דר' זריקא דקריבו ליה קניא בקופיה ולא סלקא דהא רב אשי אתקיף עניו ואמרי' פי קנה חוץ לקדירה הוה. א"נ מוחלט הוה חנטו ליה מעיקרא ש"מ דרב אשי לא שרי ליה אלא בחלוטה. ואע"ג (ב) דמשמע דס"ל דרבא דבהדי בשרא נמי שריא ש"מ רב אשי ודאמרי' סבר ר"פ קמי דרבא למי' חליא אסור וא"ל רבא אי חליא אסור איהו נמי אסור מ"ט דהדר בלע דמשמע בלא חלטה נמי שרי (ג) ומספקא לן במלחא נמי שרי וה"ג בירושלמי בתרומות ר' יוחנן בן נורי אומר כבד אוסרת ואינה נאסרת. ר' ירמיה שלקו בחלא מיהו ר' זעירא לא אכיל מימיו רב אמי שלקה ואכלי ליה וא"ד מלחה רב אמי ואכלי ליה ומר רב יהודאי אמר לבשולי לחודיה בקדירה ושדרי ממתיבתא מר רב יהודאי מופלא ומובהק ואעפ"י שיש לישא וליתן מ"מ אין בנו כח להתיר מה שאסר. ומיהו ישראל קדושים ונהגו בו איסור וכל א' מחמיר לעצמו בד' איסורין אלו ר' זעירא החמיר בדם הכבד ונא אכיל מימיו ובסירא בב"ח ולא אכלי כחלא וכל ישראל נוהגים באיסור גיד וחלב אע"ג דאית בהו צד היתר וכן בכבד נהגו בו איסור ולא אכלי כבדא שליקא כלל אפי' באנפי נפשה אלא היכא דטוו לה מעיקרא ושלקא לה בתר הכין ואפי' באפי נפשה דליכא מאן דאסיר וחמירי בה רבנן בין לצלי בין לקדירה ואצריכי' קריעה שתי וערב כדאמר רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא בר רב נחמן וקריבין ליה תלת סאוין טחייה וכו' אדהכי חזי לההוא סימפונא דכבדא דהוה מלי דמא א"ל אמאי תעבדו הכי א"ל היכא ניעבד קרעיהו שתי וערב וחתכי' לתחת ומדקאמר חתכי' לתחת ש"מ לצלי קאמר ואפ"ה אצריכי' קריעה ומסת' לחומרא דהא דאפי נפשה לכ"ע שריא ומשום דכבד נפיש ביה דם אחמורי עלי' ולא אמרי' כבולעו כך פולטו והכין כתב בעל הלכות מאן דמטווי בעא לחתוכה דאזיל דמא ומקוי בסימפונ' דכבדא והיכא דלא קרע לי' קורעו לאחר בשולו ומותר וכן מנהג בצרפת לנוקבו בסכין ומנהגינו אינו אלא בנקיבת השפוד. וכבד העוף בלא שום חיתוך אלא ע"ג הגחלים ויפה הוא לנוקבו בסכין לחומרא לעשות סייג לתורה וא"ד דדם הסימפונות לאו דם כבד הוא ומשום האי דמא דאית ביה אצריכוה קריעה. והא דאמר למיסר נפשיה לא קמבעיא לי כגון שנטלו הסמפונות והיינו דכתב הרב ה"מ בדקה משום שורייני קטיני אבל (ד) דכבדא דאלימו ומצי למישקלינהו שפיר דמי ולא דייק לו דאם אית ביה חוטין הו"ל למימנינהו בהדי חוטין דדמא וה"מ כבדא אבל טחלא שמנא בעלמא הוא ואפי' בקדירה מותר כהא דשמואל עבדי לי' טחלא ביומא דעביד מילתא: דריש מרימר כבדא בין טחלא תותי בשרי שרי עילוי בשרא דיעבד אין בין לכתחלה לא ומסתב' אפינו בקריעה קאמר ואי איכא בי דיגי תותי כבדא אסור ומ"ש מדמא דבשרא דשרי אמרי דמא דבישרא שריק דמא דכבדא קאפי ופסק רש"י שפודין שלנו שאינן תלויין אלא שוכבין אפי' תותי בשרא אסור וה"ה לכחל וכבד שנמצא בתרנגול אם הוא צלי הכל מותר דהא כבדא עלוי בשרא שרי בדיעבד דאמרי' כבכ"פ ה"נ שרי בדיעבד ואית מ"ד דהתם ה"ט דדם מישרק שריק וליתא דא"כ לכתחלה תשתרי אלא משו' דאסורא דרבנן הוא דקאסר (ה) ובפסח שהוא צלי הוא נותן בני מעיים לתוכו וכבד נמי בכלל בני מעיים הוא ואם בשלו בקדירה עם בשר בין תלוש בין מחובר משערין בס' בדם שיוצא ממנו ולב דינו ככבד בין לצלי בין לקדירה. וליכא למימר חענ"נ שהרי הכל מעורב בקדירה ובחתיכות וה"ה כנוער את הקדיר' דאמרינן גבי טעם חלב דאם יש טעם באותו קדירה אסורין ומשערין בס' דלא אמרי' חענ"נ אלא כשאין בו כדי ביטול בשעה שנפל האיסור כגון שנפל בחתיכה וחתיכה רובה ברוטב ומעוטה מגולה אבל היכא שהכל מעורב מתחלה ויש בו לבטל בטל בס' דבמיא בטילה ולא משערין אלא בשיעור האיסור וכן הלכתא: והא דאמרינן לקמן פשיט' דבדידי' משערין דאי בדנפיק מיני' מנא ידעינן דוקא גבי כחל כמפורש התם אבל בעלמ' לא והלב עצמו קורעו לאחר בישולו ומותר תנן התם בכריתו' הלב קורעו ומוציא את דמו. ואר"ז ל"ש אלא בשל עוף שאין עוף שיש בו כזית אבל של בהמה חייב כרת מיתיבי דם הטחול ודם הלב ה"ז בל"ת (ו) ההוא דאתיא ליה מעלמא. כי אמר מר דם דגופי' (ואי דם דיני' ומשני) ואי דאתי מעלמ' היינו דם האיברים בי' ומעלמא מהיכא אתי. אר"ז בשעת יציאת נשמה משריף שריף. ובנ"א איפכא גרסינן. וגרסינן התם הלב קורעו לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר ומייתי לה בכיצד צולין אמר רבא האי מולייתא שריא א"ל אביי והא קא בלעי דמא א"ל כבכ"פ. וקשיא מהא דתנן: הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר ומדקתני מותר ש"מ כבכ"פ. ומיהו לכתחלה קורעו כו' כדאיתא. ומשני שאני לב דשוע ואיפסקא הלכתא מולייתא שרי ואפי' פומא לעיל דאמרי' כבכ"פ הלכך שנויא דשני שאני לב דשוע ליתא (ז) ולקדיר' כבכ"פ ולצלי לכתחילה קרעו ודיעבד קרעו אחר בישולו ומוציא את דמו ומסת' מולייתא נמי כדיעבד הוא והא דאמרי' נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דוקא במקדש לכתחלה מותר אבל בעלמא לא ואסקינן דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי דחיורתא או זוג כזוגיתא חיורתא שרי אי לא לא שאר קמחי אי אסמיק אסור לא אסמיק שרי והילכתא קמחים שלנו אינן סלתות ואסירי אי לא נמלח הבשר כמליחת קדירה וכן בשר שמחתכין וממלאין את התרנגולין צריך לבשלו (ח) או למלחו לכתחילה: ובתשובת הגאונים מולייתא מדקאמר אי פומא לתחת ויהבי טעמא משום כבכ"פ לצלי קאמר ולא לקדירה והכי מנהגא לבתר דשחיט טפלי ליה ובתר הכי מניחו בתנור לצלי מיהו כל טפלא דקריר לא פליט דמא על עופא ואסור וכו' והלכתא סמידן סמודא בידעי דפרידי ולא קרירן על עופא בין אסמיק עופא בין לא אסמיק שרי. חיורתי דידעין דקריר על עופא אי חזי עופא דזוג שרי ואי לא אסור: ושאר קמחא אי אסמוק בר אווזא או בר יונה אסור ואי לא שרינן. ורבותינו פירשו אסמוק מוהל שבתוך הליחה (ט) ואית דקשיא ליה בשר וכבד ולב שנתבשלו בדמן מאי איסורא איכא דהא גרסי' בפ' הקומץ רבה דם שבישלו אינו עובר עליו אית מ"ד איסורא מיהו איכא ואית למימר האי דם הקדשים הוא דאמר אבל דם חולין אסור ואמר שמואל (בחולין קי"ג ע"א) השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה ה"ז גוזל את הבריות ומבליע דם באיברים. ואיבעיא לן שרי למיכל מיני' באומצא או לא וסלקא בתיקו ולחומרא והדין נוסחא דילן ודרבינו אלפסי וע"כ לא איבעיא לן אלא באומצא בלא מליחה דאי מבליע דם באיברים בלא מליח' אסור ואע"ג דדם האיברים דלא פריש שרי הכא אסור אבל בקדירה שרי במליחה דע"י המלח יוצא אבל רש"י ז"ל לא גרס באומצא וה"ג לקדירה שרי ומבעיא לן אי יוצא ע"י